פסק-דין בתיק ע"פ 10529/02

השופטת ד' ביניש:

           המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהריגה של צעיר בן 21, בדקירת סכין, וזאת עקב ארוע אלים שהיה בינו לבין אותו צעיר, בקרבת ביתו של המערער. ראשיתו של הארוע בכך שהמערער יצא מביתו לקראת המנוח לאחר שהבחין, לטענתו, כי הלה פוגע במכונית של שכנו, והוא ירד לרחוב כשהוא מצויד בסכין. בית המשפט קמא קיבל את גרסתו של המערער לענין הנסיבות שבהן החל הסכסוך. עוד קבע כי לאחר מכן, כשהתלהטו הרוחות, המנוח איים על המערער ורדף אחריו כשקרש בידו, ובני משפחתו אף הם מסייעים לו. המנוח הגיע לפתח המבואה של חדר המדרגות בבית מגוריו של המערער, ובידו הקרש ואילו המערער שלף בשלב זה את הסכין ונעץ אותו במספר דקירות במנוח, בין היתר, דקירה עמוקה בבית החזה משמאל שגרמה למותו. המערער הועמד לדין בעבירות רצח, בית המשפט קמא דחה את טענת ההגנה העצמית שהעלה, ובסופם של ההליכים, הרשיעו בעבירת הריגה וגזר עליו 8 שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי שלא יעבור במשך 3 שנים עבירה של אלימות.

            בגזרו את הדין התחשב בית המשפט בכך שראשיתה של הקטטה היתה "בכוונות טובות" של המערער להגן על רכוש שכנו מפני המנוח שהיה עבריין, שאמור היה להיות נתון במעצר בית. מנגד, שקל בית המשפט את העובדה כי למערער עצמו הרשעות קודמות רבות מסוגים שונים, ובהן בעבירות סמים, רכוש ואלימות. מנגד הביא בית המשפט בחשבון את טענותיו של המערער כי עשה מאמצים במשך השנים להשתקם, וכן סבר בית המשפט כי יש ממש בטענה כי מדובר באדם "אכפתי", שבסכסוך הנוכחי ביקש להתערב כדי להגן על רכוש שכנו מפני עבריין. בעיקר שקל בית המשפט את נסיבות המקרה בהן הדקירות בוצעו שעה שהמערער כבר נמלט מהזירה והמנוח רדף אחריו כשהקרש בידו.

           הערעור שלפנינו הוגש מלכתחילה כנגד ההרשעה וכנגד העונש. בעת הדיון הראשון שהתקיים עוד בדצמבר 2003, צמצמו הסנגורים את הערעור והעמידוהו כערעור על חומרת העונש בלבד. באותו שלב ביקש ההרכב שדן בערעור לקבל תסקיר של שירות המבחן, כדי לברר את מצבו של המערער ואת רצינות הטענות כי המערער עושה מאמצים להשתקם. במועד נוסף שנקבע לשמיעת הערעור, ב-3.5.04 ניתנה החלטת ההרכב בה נאמר כי "לנוכח עברו המכביד מאד של המערער ראוי הוא כי בטרם נחליט בערעורו נקבל תסקיר משלים המתייחס לסיכויי שיקומו. שכן, התסקיר שקיבלנו מצביע אך על תחילתו של תהליך שיקומי, בו אנו מקווים שהמערער ימשיך". בית המשפט נעתר לבקשת שירות המבחן, וקצב זמן ניכר להגשת התסקיר המשלים. התסקיר התקבל רק בימים אלה ממש, והערעור נקבע לשמיעה לאלתר. התסקיר אכן הצביע על מגמה חיובית באשר לתפקודו של המערער בכלא, והעביר לנו את התרשמותה של העובדת הסוציאלית בכלא ביחס להתקדמותו של המערער, הן לגבי הבנת התנהגותו בעבירה ובאורח החיים שניהל, והן לענין הליכי השיקום שהוא נזקק להם. מתברר מן התסקיר ומן הפרטים שמסרה לנו קצינת המבחן, כי התקופה שנותרה למערער בכלא עד לשחרורו, גם אם מביאים בחשבון את תקופת מאסרו במלואה, היא קצרה מכדי לאפשר שילובו בהליך השיקום בתוך כתלי הכלא. עוד נמסר לנו כי המערער יובא בפני ועדת השחרורים בדרך העניינים הרגילה בעוד כ-7 חודשים. סנגורו של המערער ביקש מאתנו להקל עם מרשו כדי לעודדו להמשיך במאמצי השיקום, אשר הוא השקיע בהם מאמץ רב, ונראה כי הם בשלבים מתקדמים.

           התלבטנו לא מעט בשאלת קיצור עונשו של המערער, שכן על רקע עברו הפלילי וחומרת העבירה שביצע, אין לומר שהעונש שהושת עליו חמור יתר על המידה. עם זאת סברנו כי יש מקום להתחשב במידת-מה במאמצים שעושה המערער משך תקופה משמעותית בעוד הערעור תלוי ועומד בבית משפט זה. לפיכך, החלטנו לקצר במעט את תקופת המאסר שהושתה על המערער, ולהפחית ממאסרו 6 חודשים.

           אשר על כן, הערעור מתקבל רק במובן זה שמגזר הדין של 8 שנות מאסר יופחתו 6 חודשים, המאסר על תנאי שהושת על המערער יעמוד בעינו.

           ניתן היום, י"ג בתמוז התשס"ה (20.7.05).

ש ו פ ט ת                         ש ו פ ט ת                                     ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: